צוואה בפני נוטריון

ועדת הנוטריונים : צוואה בשפה שאינה ידועה לנוטריון

האם מותר לעו"ד ונוטריון לאמת צוואה בשפה שהוא איננו מבין כאשר החתימה תיעשה בנוכחות עובדת משרדו דוברת השפה הזרה ולאחר תרגום מלא של הצוואה על ידה?

עו"ד ונוטריון X אינו דובר שפה זרה ולא מבין את השפה בכלל. עובדת משרדו, שאיננה עורכת דין, דוברת את השפה הזרה הרלוונטית (שפת אם). מבקשים לעשות צוואה נוטריונית כאשר המצווה שדוברת אך ורק את השפה הזרה, תחתום על הצוואה בשפה העברית. החתימה תתבצע בפני עו"ד ונוטריון שאינו דובר את השפה הזרה כאמור, ובנוכחות עובדת משרדו שתתרגם למצווה את המסמך מעברית לשפה הרלוונטית.

מענה:

1. על פי תקנות הנוטריונים:
"מסמך בשפת חוץ:
7. (א) נוטריון לא יתן אישור לגבי מסמך שנערך בשפה שאינה ידועה לו אלא לאחר שצורף למסמך תרגום לשפה המובנת לנוטריון, המלווה על ידי תצהיר המתורגמן בדבר שליטתו בשפות המקור והתרגום ונאמנותו של התרגום; הנוטריון יפרש באישורו את שמו ומענו של המתרגם ויצרף את התרגום ואת התצהיר לעותק האישור שישמר בידיו.

(ב) למבקש לעשות פעולה בפני נוטריון במסמך שנערך בשפה שאינה ידועה למבקש, לא יתן הנוטריון אישור על עשיית הפעולה אלא לאחר שתורגם המסמך למבקש לשפה המובנת לו על ידי הנוטריון עצמו, או על ידי מתרגם אחר והמבקש המציא תצהיר מאת אותו מתרגם כי הוא שולט בשפות המקור והתרגום וכי התרגום הינו מדויק ובלבד שנחה דעתו של הנוטריון שאמנם המתרגם שולט בשתי השפות; דרכי התרגום יפורשו באישור."

2. סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 העוסק בצוואה בפני רשות (לרבת צוואה נוטריונית) בסעיף קטן (ג) קובע:

" (ג) נכתבה צוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.

(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על ידי המצווה עצמו."

3. מכאן, שבסיטואציה העולה מהשאלה, בה המצווה אינה יכולה לקרוא את הצוואה, הנוטריון אינו יכול לתרגם בעצמו את המסמך מעברית לשפה המובנת למצווה, אין די בתרגום הצוואה בנוכחות המצווה על ידי עובדת המשרד, אלא על הנוטריון לקבל תצהיר מתרגם הכולל את אישור המתרגם בדבר השליטה והבקיאות בשתי השפות, ובנוסף על הנוטריון להשתכנע שהמתרגם אכן מסוגל לתרגם באופן נאות את המסמך למצווה. על המתרגם יהיה לאשר על גבי הצוואה כי הצוואה הוקראה למצווה בשפה המובנת לו.

4. לסיכום, הגם שהתקנות מאפשרות שימוש במתרגם, לשם התגברות על פערי שפה, אין הדבר רצוי, במיוחד כאשר מדובר בצוואות. יש להביא בחשבון שבעתיד עלולה הצוואה לעמוד למבחן תקפות בבימ"ש ויהיה על בימ"ש לוודא את רצון המצווה, את גמירות דעתו, ואת מידת הבנתו את המסמך כדרישות מהותיות. תרגום הצוואה על ידי מי שמסוגל לכך באופן מקצועי ומלא, ורישום על-פני הצוואה כי הצוואה תורגמה, יסייעו להוכיח לביהמ"ש שהצוואה מבטאת את רצון המצווה והיא אכן תורגמה ללשון שהמצווה שומע ומבין. תרגום לא נאות והעדר רישום עלולים להוות פגמים אשר יובילו לפסלות צוואה.